על תביעה ייצוגית כנגד המעסיק

מאת עו"ד אייל אבידן

מאת עו"ד אייל אבידן

פעמים רבות פוגעים מעסיקים בשכר של עובדיהם, בכך שמתעלמים הם מחובתם לשלם זכויות סוציאליות הקבועות בחוק, כגון: הזכות לשכר מינימום, דמי הבראה, גמול בעד עבודה בשעות נוספות, ביצוע הפרשות לפנסיה, דמי נסיעה, הזכות לחופשה, ועוד. גם ניכוי סכומים שונים מהשכר מבלי שהעובד נתן את הסכמתו לכך עשוי להוות פגיעה בלתי חוקית בשכרו של העובד.

אולם, ישנם מקרים שבהם הפגיעה בשכרו של העובד מסתכמת בעשרות או במאות שקלים "בלבד". במקרים כאלו, לרוב מקבל העובד את הפגיעה בשכרו כ"גזירה" שמוטב להשלים עמה ולא לתבוע בגינה, אך ורק משום שמדובר בסכום כספי שאינו משמעותי במיוחד.

המצב המתואר יוצר סיטואציה בלתי הוגנת: מצד אחד, עובדים לא תובעים בגין הפגיעה בשכרם משום שמדובר ב"כסף קטן"; ומצד שני, המעביד מתעשר באופן משמעותי מהתנהגותו העבריינית, שכן, אותה פגיעה ב"כסף קטן" מבוצעת על-ידו כלפי עובדים רבים המועסקים אצלו.

ניתן דומה מספרית להמחשה: אם במקום עבודה מסוים מועסקים 500 עובדים, וממשכורתו של כל עובד מנכה המעביד סכום של 25 ש"ח בחודש, הרי שעבור כל עובד מדובר בהפסד כספי בסך 300 ש"ח בשנה (סכום אשר מרבית העובדים לא יתבעו בגינו). אולם, מניכוי בלתי חוקי זה, מתעשר המעביד מדי שנה ב-150,000 ש"ח על חשבון עובדיו! כמובן שככל שכמות העובדים גדולה יותר וככל ששווי הזכות המקופחת גדול יותר – כך גדול יותר הרווח שמרוויח המעסיק כתוצאה מהפגיעה בעובדיו, ורווח זה עשוי להצטבר אף לסך כולל של מיליוני שקלים.

הבעיה המוצגת מקבלת משנה תוקף כאשר קיפוח הזכויות נעשה בענפי עבודה שבהם מועסקים עובדים שנגישותם לבתי המשפט פחותה. כך, לדוגמה, בענף השמירה והניקיון. ענפים אלו ידועים לשמצה ביחס להיקף ההפרות של זכויות העובדים. חברות השמירה והניקיון מפֵרות ביודעין את זכויות עובדיהן, מתוך הנחה שמרבית העובדים לא יתבעו אותן, וזאת בשל שהם תלויים במקום העבודה, בשל אי-מודעותם לזכויות, בשל קשיי שפה, ועוד. בחברות אלו, מועסקים בדרך כלל מאות עובדים, כך שדי בפגיעה שולית בשכרו של כל עובד על מנת להביא לרווחי עתק עבור החברה המעסיקה – רווחי עתק שמושגים תוך הפרה בוטה של החוק.

אחד מהכלים המשפטיים שנועדו לשם מתן פתרון לסיטואציה בלתי הוגנת זו, הינו מוסד התביעה הייצוגית, או בשפה "משפטית" יותר – התובענה הייצוגית.

תביעה ייצוגית הינה תביעה המנוהלת על-ידי אדם אחד, בשם מספר רב של נפגעים אשר נגרם להם נזק הדומה לשלו. מוסד זה אינו ייחודי למשפט העבודה, ומלבד הגשת תביעה ייצוגית כנגד מעסיק שפגע בעובדיו, ניתן להגישה כמובן גם כנגד מזיקים אחרים שפגעו בקבוצה גדולה של אנשים, כגון: חברות ביטוח שגבו תגמולי ביטוח גבוהים מהמותר לפי חוק, יצרנים שהטעו את הצרכנים, עיריות שגבו היטלים שונים שלא כדין, ועוד. אך במאמר זה לא אעסוק בכל אלו, אלא אך ורק באפשרות של הגשת תביעה ייצוגית כנגד מעסיק שפגע בשכר של עובדיו.

העובד המגיש את התביעה בשם כלל העובדים אשר שכרם נפגע מכונה "תובע מייצג". היות שעל כתפי התובע המייצג מונחת אחריות רבה מהרגיל (שכן, הוא מייצג קבוצה נרחבת של נפגעים ולא את עצמו בלבד), הרי שבית הדין לעבודה הדן בתביעה הייצוגית צריך לאשר את מעמדו כ"תובע מייצג" כבר בתחילת ההליך.

על מנת לעודד ולתמרץ עובדים לשמש "תובע מייצג", נקבע בחוק שאם תתקבל התביעה הייצוגית, יזכה התובע המייצג לגמול כספי מיוחד עבור המאמצים שהשקיע בניהול ההליך ועבור תרומתו לקבוצת הנפגעים. גמול כספי זה יהיה, כמובן, גבוה במידה משמעותית מסכום הנזק האישי שנגרם לתובע המייצג.

בדומה לאישור התובע המייצג, גם את התביעה הייצוגית עצמה על בית הדין לעבודה לאשר. זאת, בניגוד לתביעה "רגילה", שאותה ניתן להגיש ללא אישור. בקשה לאישור תביעה כנגד המעסיק כתביעה ייצוגית, תוגש לבית הדין האזורי לעבודה המצוי באזור מקום העבודה של התובע המייצג.

בית הדין לעבודה יאשר את תביעתו האישית של התובע המייצג כתביעה ייצוגית, אם ייווכח לראות כי תביעתו האישית של התובע המייצג רלוונטית גם ליתר חבריו לעבודה. כך, לדוגמה: אם התובע המייצג הגיש כנגד מעסיקו תביעה אישית בגין ניכוי לא חוקי מהשכר, והצליח להוכיח כי המעסיק מנכה ניכוי לא חוקי שכזה גם משכרם של יתר העובדים – תאושר תביעתו האישית ותהפוך להיות תביעה ייצוגית.

כאן המקום לתקן טעות נפוצה: ככלל, התביעה הייצוגית אינה מצריכה את אישורם של יתר חברי הקבוצה. למעשה, לרוב, כלל לא ידעו חברי הקבוצה כי מתנהלת תביעה ייצוגית בשמם.

ציינתי כי תביעה ייצוגית תאושר אם יוכיח התובע הייצוגי שגם חבריו לעבודה סבלו מאותה פגיעה אשר ממנה הוא סבל (אי-תשלום זכות כלשהי או ניכוי בלתי חוקי מהשכר). אולם, תהיינה נסיבות שבהן בית הדין לעבודה ידחה את בקשת התובע המייצג לאישור התביעה כייצוגית, גם אם הוכיח שהפגיעה בשכרו נעשתה כלפי עובדים אחרים. דוגמה לכך היא כאשר חל במקום העבודה הסכם קיבוצי. סייג זה קבוע בחוק, והוא משמעותי מאוד, שכן, עולה ממנו כי לכאורה, עובדים שחל עליהם הסכם קיבוצי אינם יכולים להגיש תביעה ייצוגית כנגד מעסיקם. אך בפועל המצב שונה: אפשרותו של מעסיק לקפח את זכויות עובדיו מצד אחד, ולהתגונן באמצעות הסכם קיבוצי מצד שני, יוצרת מצב דברים בלתי הוגן בעליל ואף אבסורדי למדי. לכן, קבעו בתי הדין לעבודה כי במקרים שבהם אין מי שיאכוף את ההסכם הקיבוצי בצורה אפקטיבית, לא יהא המעביד "חסין" מפני תביעה ייצוגית. בנוסף קבעו בתי הדין לעבודה כי על מנת שיוכל מעסיק להתגונן באמצעות הסכם קיבוצי – עליו להוכיח שאותו הסכם קיבוצי עוסק בזכות שבגינה מוגשת התביעה הייצוגית. כך, לדוגמה, אם המעסיק אינו משלם לעובדיו דמי הבראה, הרי שלא יוכל להתגונן באמצעות הסכם קיבוצי אשר כלל לא עוסק בזכות לדמי הבראה.

לסיכום – אין הכרח לעמוד חסרי אונים מול פגיעה בשכר אך ורק משום שמדובר בפגיעה קלת ערך. יש לזכור כי פגיעה קלת ערך בעובד היחיד עשויה לעיתים להיות פגיעה משמעותית למדי כאשר נעשית היא כלפי קבוצה גדולה של עובדים. לפיכך, במקרים שבהם פוגע מעסיק באופן גורף בקבוצה גדולה של עובדיו, די כי עובד אחד בלבד "ירים את הכפפה", ויגיש כנגד המעסיק תביעה ייצוגית בשם כלל העובדים, ובסכום הפגיעה המצטבר בהם (סכום שעשוי להגיע אף למיליוני שקלים). כך, הן יתוקן מצב בלתי נסבל שבו מנצל המעסיק את חולשת עובדיו על מנת להתעשר על חשבונם, הן יזכו כלל העובדים לפיצוי בגין הפגיעה בשכרם ולהגנה עתידית על שכרם, והן יתוגמל התובע המייצג בעין יפה בעד התרומה שתרם לתיקון העוול שנגרם לו וליתר חבריו לעבודה.